פסק-דין בתיק ע"א 61-10

כב' השופט צרפתי

מסגרת התביעות והכרעות בית משפט קמא :

1.         התביעה הכספית בת"א 1164/05, הוגשה על ידי 27 משפחות ממושב אניעם שברמת הגולן המאוגדים בשותפות הקרויה "פרדס 2000" (להלן: "המשיבים" או "השותפות", בהתאמה). התביעה הוגשה כנגד חבר אחר במושב אניעם, חי יוכב שמו (להלן: "המערער" ו/או "יוכב", לסירוגין).

            בתביעתם תבעו המשיבים את יוכב לפצותם, על פי הערכת שמאי, בגין עלויות יבול עונתי שקטף יוכב מתוך שטחי השותפות, בעונת 2005-2006, תוך פלישה לשטח הנ"ל.

המשיבים גם תבעו הוצאות נלוות והפסד ימי עבודה.

2.         את התביעה הכספית בת"א 1135/07 (במקור ת"א - 3770/06, בית משפט השלום בנצרת), הגיש יוכב נגד המשיבים.

תביעת יוכב כללה תביעה לפיצוי בשל אובדן הכנסה של ארבע עונות יבול (בניכוי היבול שקטף בעונת 2005-2006, נשוא תביעת המשיבים, כאמור לעיל), וביחס לשטח של 10 דונם משטחי השותפות, אשר הועברו ליוכב על ידי צד ג' בשם בני סורקין (להלן: "סורקין").  שטח זה הוחזק במקור על ידי השותפות על פי הסכם חכירה שבינה לסורקין, אולם השותפות נמנעה מלהעביר שטח זה לחזקת ולשימוש יוכב, למרות הפסקת הסכם החכירה ולמרות דרישות והסכמות.

עוד כללה תביעת יוכב תביעה בגין אובדן הכנסה של שתי עונות, זאת ביחס לשטח של 10 דונם אחרים, המהווים את חלקו המקורי של יוכב בפרדס (לאחר שהופרט על ידי אגודת אניעם), ואשר הועבר אליו באיחור של שנתיים.

את אובדן ההכנסות כמפורט חישב יוכב בתביעתו, על פי חוות דעת השמאי של המשיבים.

3.         הצדדים בישיבת יום 22.02.09, הסמיכו את בית משפט קמא ליתן פסק דין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), ללא שמיעת מצהירים ועל סמך החומר שהוגש לתיק בית המשפט.

הוסכם כי פסק הדין יהיה מנומק וללא חריגה מדיני הראיות.

4.         בית משפט קמא סקר בפסק דינו את התשתית העובדתית וההסכמית הרלוונטית לתביעות שבפניו;

5.         בתמצית, הצדדים לתביעות הינם חקלאיים חברים באגודת "אניעם". בתחילת 99 החליטה האגודה לחלק אמצעי יצור בין החברים, כשלענייננו היה זכאי כל חבר אגודה למטעים בגודל של כ-10 דונם. מרבית החברים החליטו להמשיך ולעבד שטחים במשותף ולשם כך הוקמה השותפות. יוכב (ועוד חברים בודדים), ביקשו לעבד את חלקם בנפרד, לא הצטרפו לשותפות והיו זכאים להקצאת שטח נפרדת של 10 דונם, מתוך השטחים המשותפים הנ"ל. (תביעת יוכב כאמור כוללת גם פיצוי בשל הפסד הכנסה של שתי עונות; בגין האיחור במסירת חלקו הנ"ל).

6.         גם סורקין לא הצטרף לשותפות, אולם התקשר עם השותפות בהסכם חכירה לפיו השותפות עיבדה עבורו את שטחו בן ה- 10 דונם (אשר לא יוחד והוגדר כשטח מסוים מבין השטחים המשותפים).

הסכם החכירה הנ"ל מ- 8.6.99 צורף לטיעוני הצדדים (להלן: "הסכם החכירה") ועמד בבסיס ההכרעות בפסק הדין.

7.         בשנת 2001 נטען כי יוכב וסורקין סיכמו על החלפת שטחים חקלאיים ביניהם. סורקין קיבל שטח נפרד השייך ליוכב (מטע זיתים) והעביר ליוכב את שטחו המוחכר כאמור לשותפות.

8.         לא היתה מחלוקת, כי השותפות הסכימה לאור פניית סורקין אליה בסוף 2001, להעביר לרשות יוכב את השטח של סורקין, ברם נטען על ידי המשיבים כי הסכמה זו היתה מותנית, כאשר לאחר משא ומתן בין הצדדים, לרבות כעולה מתכתובת שצורפה ונותחה על ידי בית משפט קמא, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות והשותפות הפסיקה את המו"מ בתחילת 5/02.

9.         לאחר שחלפו ועברו השנים ובתחילת 2005, עשה יוכב דין לעצמו, נכנס לשטח הפרדס של השותפות וייחד לעצמו, על דעתו, חלק מהשטח, קטף ממנו באמצעות פועלים את היבול נשוא תביעת המשיבים ומכר אותו.

10.        באשר להסכמות הנטענות שבין סורקין ליוכב קבע בית משפט קמא, כי הסכם כאמור לא צורף למרות שהוצהר על ידי יוכב כי ההסכם בנמצא, על השלכות הראייתיות שיש ללמוד מהימנעות כאמור.

באשר לתכתובת בכתב היד בין סורקין ליוכב המצויה על גבי מכתב מ- 19.12.01 (נספח ד') שהוצג, קבע בית המשפט כי המסמך הנ"ל אינו שלם ומותיר תהיות ושאלות.